כידוע כאשר אדם נעצר לבדיקת שכרות הוא נלקח למכשיר המכונה "ינשוף" אשר קובע מה מידת השכרות של הנהג. החוק קובע כי נהיגה כשהכמות עולה על 240 מקרו גרם הינה עבירה אולם בפועל המשטרה אוכפת מעל כמות של 290 מקרו גרם אלכוהול וזאת לאור פסיקת בית המשפט המחוזי.
אלא שהחוק קובע כי מידה זו היא בזמן הנהיגה ולא שעה, שעתיים או שלוש לאחר מכן. כלומר, בין הזמן שבו נהג הנהג לבין הזמן בו נערכת הבדיקה יש פער. במקרים בהם רמת השכרות גבוהה מאוד פער זה יהיה כמעט חסר משמעות. מתי יש לפרק זמן זה משמעות?
כאשר רמת האלכוהול היא גבולית למידה הקבוע בחוק משמע עד 300 מקרוגרם כפי שנקבע על ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים בעניין ת' 9817/07 מד"י נ' סנפירי.
בית המשפט קבע כי יתכנו מקרים כי בעת הנהיגה מידת האלכוהול היתה מתחת למידה האסורה בחוק אבל כאשר הנהג הגיע לבדיקה המכשיר יראה מידה גבוהה יותר. מדוע?
אלכוהול שנכנס לגוף עובר תהליך שנקרא "תהליך הספיגה". תהליך מושפע מגורמים שוני.ם חלקם פיזיולוגיים וספציפיים לכל אדם ואדםכמו מבנה גוף, משקל וכו'. אך ישנם גם גורמים אחרים כגון: האם שתיית האלכוהול הייתה על בטן "ריקה" או "מלאה". כיצד שתה - האם שתה לאט ובפרק זמן ארוך או ששתה ב"מכה" אחת את כל המשקה. כל אלא יכולים להשפיע על המהירות בה נספג האלכוהול בדם. מובן שעובדות אלו ידועות היטב ל
עורך דין תעבורה שהוא איש מקצוע ,אולם לציבור הרחב אין את הכלים כדי לעשות שימוש במידע חשוב זה.
תהליך הספיגה הוא תהליך הדרגתי בו רמת האלכוהול עולה עד נקודת השיא ואז היא מתחילה לרדת. לכן יתכנו מקרים בהם אדם נהג ברמת אלכוהול מותרת ואילו כאשר נבדק היה כבר בשיא תהליך הספיגה ולכן הבדיקה תראה כי נהג ברמה גבוהה יותר של אלכוהול מזו שנהג בה באמת.
לכן ביהמ"ש לאחר שבחן את הנתונים קבע כי כאשר מדובר במקרים בהם רמת האלכוהול שנמצאה בבדיקה היא עד 300 מקרוגרם, בתנאים מסויימים יש לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות.
אם נתפסתם נוהגים בשכרות החוק קובע כי תאבדו את רישיון הנהיגה לפחות לשנתיים. ישנם מקרים רבים בהם התייעצות עם עורכי דין המבינים בתחום יכולה לקצר את התקופה ואף להביא לזיכוי כמו במקרה שהוצג.